ה"אני מאמין" המקצועי שלי

 

21 בפברואר 2007

 

לעמוד הבית

 

 

 

 כולנו משתאים ומתפעלים נוכח פליאת הבריאה וההתפתחות מתינוק לבוגר. כיצד מהפריית הזרע את הביצית מתפתח הריון של עובר ובהמשכו מבשיל תינוק. כפסיכולוגית-פסיכואנליטיקאית לילדים ומתבגרים מרתקת אותי במיוחד הדינמיקה של ההתפתחות הרגשית. מעסיקות אותי השאלות מה גורם לילד להתפתח בכיוון כזה או אחר ומדוע, ומה גורם לילד עכבה בהתפתחותו הרגשית.

במקביל, בעבודתי הטיפולית עם בוגרים, יחידים וזוגות, אני נמשכת לבדוק כיצד הילד הטמון בכל אחד מאתנו משפיע על התנסויותינו בהווה - כבוגרים, כבני זוג וכהורים. אני מופתעת בכל פעם מחדש לגלות עד כמה חוויות חיינו שמורות ודחוסות ב'עצמי' הבוגר, גם אם אין אנו זוכרים אותן. התובנה שבכל מבוגר מככב ילד חבוי - המנווט את התנהלותו - מפתה ומושכת לגלות מהי החוויה השולטת שאנו ממשיכים לחיות בצילה, ומדוע?.

מעוררת דאגה היא הקלות הבלתי נסבלת שרובנו, ילדים ובוגרים, מוכנים להרוס את היקר לנו ולנתק קשרים עם יקירינו רק בשל אכזבה על שלא מלאו את ציפיותינו. בקלות רבה אנו מתעלמים מכך שלאחֵר נרטיב חיים משל עצמו ולכן אין הוא מסוגל למלא תמיד אחר ציפיותינו. האכזבה מהיקר לנו אינה תסכול ממנו, אלא אכזבה מאי-מימוש הציפיות של עצמנו.

ה"מוכר" של כל אדם מתגבש בתוכו מאז ילדותו הכי מוקדמת והוא יהיה, בדרך כלל, זר לזולתו. למעשה גלוי לעין-כל כמה קשה לנו לקבל את האחֵר ואת האחרוּת, רק משום שהם שונים מהמוכר שלנו. ויותר מכך, איננו מודעים לצורך לתחזק דרך קבע קשרי הבנה ואהבה עם הזולת והאחר כנפרד, כדי ליהנות מהטוֹב שבו. לתובנות אלה ניתן להגיע בעקבות פענוח 'חידת הילדות' שלנו.

במהלך טיפול נפשי, פסיכותרפיה או פסיכואנליזה, מטופל ומטפל משקיעים יחד, מאמץ רגשי רב בחקר נכסיו הרגשיים של המטופל, או לחילופין בתחושה רגשית מעיקה. סוד ההצלחה הטיפולית טמון ביכולתו של המטפל לטעת במטופל אמון ביכולתו להסיט את כוחות ההרס שבו ולשחרר כוחות נפשיים בונים החבויים בו. בדרך טיפולית זו מצליח המטופל ליצור איזון טוב יותר בין חוויות ילדות יצירתיות ובונות לחוויות ההרסניות השולטות בו. לדוגמה: אדם שהזעם על הוריו ממשיך ללוות אותו בסתר גם בבגרות, מסוגל במהלך טיפול לחשוף בתוכו את הזעם ולגלות מדוע הוא הפך לנכס רגשי שולט. התובנה שהוא בלא יודעין, מאפשר לזעם להשתלט על חייו ולפגוע בעצמו (עקבות זיכרון של "תבנית הרס") מאפשרת לו לווסת ולמתן את תגובותיו. בנוסף, הוא עשוי לפנות מקום לזיהוי מרכיבים נוספים בקשריו עם הוריו, כמו תמיכה ואהבה (עקבות זיכרון של "תבנית שיקום"), שנעלמו ממנו מסיבות שונות. בהדרגה המטופל מצליח להשתחרר מהתחושה שיש אשמים חיצוניים במצבו, מהצורך שהוא והוריו יהיו מושלמים (ולא מאכזבי ציפיות) ומהסטיגמה שהוא אשם או "לא שווה". כך הוא נחלץ גם מעולו של הרס העצמי ומתפנה לבטא את העצמי האמיתי החבוי בו, לזהות את ערך העצמי החיובי שלו, ולחוש אהבה כלפי עצמו וכלפי הדמויות היקרות לו, בעבר ובהווה.

על תשתית הנכסים הרגשיים היצירתיים והבונים מוטמעות חוויות חדשות ומעשירות המאפשרות התפתחות חיובית, בעוד הצלקות הרגשיות ההרסניות ממשיכות להעיק. האתגר עבורי כמטפלת הינו לעזור למטופלי להגיע להבנה עמוקה יותר של התהליכים הרגשיים הנסתרים בתוכם ולאפשר להם להשיג איזון טוב יותר בין נטיות בונות לנטיות הרסניות ולממש שנוי בכיוון חיובי של מצבם הרגשי.

 

 

This site was last updated 02/21/07